מתוך מכתביה של רונית:
כולם מסביבי שקועים בתוך עולמם חושבים על קידום בעבודה, מתכננים את הטיול הבא לחו"ל…
ורק אצלי יש דבר אחד בראש – כבר תקופה ארוכה כל חלומותיי הם הרצון להיות אימא.
בהתחלה היו החששות איזה אימא אני אהיה ? מה יקרה לזוגיות שלנו כשנהפוך למשפחה ?
האם יהיה לי פנאי לכל הדברים הקטנים שאני אוהבת לעשות בחיים ?
לאט לאט ככל שהזמן עבר המחשבות היו ממוקדות רק בדבר אחד:
מה קורה איתי ?
האם אהיה בהריון ?
מתי כבר אהיה אימא ?
משהו לא בסדר איתי?
החלום על התינוק מדי פעם עוד חוזר אלי אבל רוב הזמן אני שקועה בתוך טיפולי הפריה
אולי שקועה זה לא מילה מדויקת יותר נכון לומר – אני טובעת !
קצת להסביר מה זה טובעת: טובעת זה משהו שאין לי שליטה עליו ואני נעה כמו ברכבת הרים בתוך טיפולי ההפריה. ישנם ימים שאני אופטימית, ישנם ימים של נפילה ובעיקר כל עולמי סביב הכניסה להריון. בראש רצות המחשבות על טיפולי ההפריה, בפועל רצה לעוד בדיקה ומעקב זקיקים, ולא לשכוח את השבועיים המתנה לתשובות, אפשר להתפוצץ מזה.
ומסביב עולם כמנהגו נוהג והחיים של כולם ממשיכים כרגיל….
שאר הנושאים נראים דהויים כל כך באמת פחות חשובים כרגע.
כמו סרט של החיים שרץ ואני לחצתי על הכפתור HOLD.
הסיבה שאני פונה אליך היא מורכבת: קודם כל שמעתי עליך מבנות אחרות שעוברות טיפולי הפריה, הם סיפרו על שיפור בתגובת הגוף לטיפולים, על תוצאות מדהימות אבל בעיקר מה שנגע לליבי זה הליווי והתמיכה שאת נותנת בכל השלבים.
אני מרגישה שבתוך תהליך טיפולי ההפריה אוכל להחזיר קצת שליטה לחיים שלי וכן שיש משהו שאני יכולה לעשות עבור עצמי.
רציתי לשתף אותך אפילו לפני שאנחנו נפגשות כי עוד שלושה ימים אנחנו נפגשות ואני נרגשת, באה עם צפייה חיובית. אני בטוחה שיתרחשו דברים טובים סוף סוף בחיים שלי.
סליחה על כל "החפירות" אבל אני כבר מרגישה הקלה מעצם הכתיבה.
נשתמע ביום רביעי
רונית
